@הרשל הדחיסה של המערכת זה לצמצמם אחסון כמה שיותר אם תעלה את הקובץ שהיא תומכת אין לה מה לצמצמם בו
אני השתמשתי להודעות קריינות אם צלילים שמלכתחילה לא אמור להיות מדי איכותי
חוות דעת של גימיני על סוג הקובץ
קובץ מסוג: WAV
שיעור דגימה: 8000
קצב דגימה: 16
מונו / סטריאו: מונו
קובץ wav מסוג windows pcm
איך האיכות של קובץ שמע כזה?
לשמוע דרך הטלפון
איכות קובץ השמע המבוקש
האיכות של קובץ שמע עם הנתונים שציינת היא מצוינת ומושלמת למטרת שמיעה דרך הטלפון (כגון מרכזיות, נתבי שיחות, או הודעות קוליות), אך היא תיחשב לנמוכה מאוד עבור האזנה למוזיקה.
הנה פירוט של משמעות הנתונים בהקשר של טלפוניה:
שיעור דגימה (8000 הרץ): זהו התקן הקלאסי והסטנדרטי בעולם הטלפוניה (נקרא גם Narrowband). הוא מכסה במדויק את טווח התדרים של הדיבור האנושי. הקול יישמע ברור ומובן לחלוטין, בדיוק כמו ששומעים בשיחת טלפון קווית רגילה.
קצב דגימה (16 ביט): נתון זה נחשב לאיכותי מאוד. בעוד שמערכות טלפוניה בסיסיות וישנות מסתפקות לעיתים ב-8 ביט (כמו בקידוד A-law או µ-law), שימוש ב-16 ביט מבטיח שמע נקי לחלוטין מרעשי רקע דיגיטליים (רעשי קוונטיזציה). הקול יישמע חלק וצלול.
מונו / סטריאו (מונו): מתאים לחלוטין לצרכים אלו. בשמיעה דרך אפרכסת או רמקול של טלפון אין כל משמעות לסטריאו. בחירה במונו חוסכת חצי ממשקל הקובץ ללא שום פגיעה בחוויית השמיעה.
סוג הקובץ (WAV Windows PCM): מכיוון שזהו קובץ שמע מקור שאינו דחוס (Lossless), לא יהיו בו עיוותים שנוצרים לעיתים בפורמטים מכווצים (כמו MP3). בנוסף, זהו הפורמט הנתמך והקריא ביותר על ידי כמעט כל מערכות הטלפוניה והמרכזיות (IVR / PBX).
בשורה התחתונה: אם המטרה היא להשמיע דיבור או קריינות דרך מערכת טלפונית, בחרת בנתונים האידיאליים המהווים את הסטנדרט המקובל בתעשייה לאיכות טובה לצד קובץ קל ומהיר לעיבוד.
למוזיקה איך הוא ?
עבור השמעת מוזיקה, האיכות של קובץ כזה תהיה נמוכה מאוד. זה יישמע בדיוק כמו "מוזיקת המתנה" בטלפון או שידור של רדיו ישן.
הנה הסיבות הטכניות לכך:
שיעור דגימה נמוך (8000 הרץ): זהו החיסרון המשמעותי ביותר. לפי חוקי האקוסטיקה (משפט נייקוויסט), תדר דגימה של 8000 הרץ מסוגל להשמיע רק צלילים המגיעים עד לתדר של 4000 הרץ (4kHz). מכיוון שהאוזן האנושית מסוגלת לשמוע עד כ-20,000 הרץ, כל הצלילים הגבוהים במוזיקה (מצלתיים, תדרים גבוהים של גיטרות או פסנתר, וה"ברק" הכללי של הסאונד) פשוט נחתכים ונעלמים. התוצאה היא סאונד עמום ו"חנוק".
היעדר תחושת מרחב (מונו): מוזיקה מוקלטת ומעובדת כמעט תמיד בסטריאו, כדי ליצור הפרדה בין הכלים השונים (למשל, פסנתר בצד ימין וגיטרה בשמאל) ותחושת נפח. ערוץ מונו משטח את כל הכלים לערוץ בודד ומוחק את חוויית המרחב של השיר.
קצב דגימה (16 ביט): הנתון הזה דווקא מעולה (זהו הסטנדרט של תקליטורי CD ומספק טווח דינמי מצוין), אך הוא אינו יכול לפצות על תדר הדגימה הנמוך או על אובדן הסטריאו.
לסיכום:
פורמט זה נועד אך ורק להעברת דיבור בצורה חסכונית במערכות טלפוניה. אם המטרה היא שמירה או השמעה של מוזיקה באיכות טובה, הסטנדרט הבסיסי המקובל הוא שיעור דגימה של 44100 הרץ (44.1kHz), בקצב של 16 ביט, ובתצורת סטריאו.
